הרב יצחק פריימן, יועץ ראש עיריית בני ברק לענייני חינוך, מבאי ביתו של מרן שר התורה ל"מהדורת הבוקר סוף השבוע": בעיריית בני ברק, במוצאי השבת האחרונה והקשה, התבקשנו לנסח ולסגנן את מודעות האבל מטעם העירייה. התחלנו להסתפק איך לסגנן ולתמצת אבל במודעה אחת. בסוף, המילה היחידה שהייתה, סיכמה את הרגשות של כולנו – יתמות".

"כל אחד מישראל חווה את החלל שנפער, סיפורי המופתים, כל אחד עם  הר' חיים שלו. אבל סיפור חייו של הרב היו "החובות" שלו. לא חובות כלכליים, אלא סדרי הלימוד שהוא קבע לעצמו בכל חלקי התורה. בכל יום ובכל שעה, הרב שהתורה היא ציר מרכזי בעשרות שנות חייו. אני חושב שהרב היה מרביץ תורה הכי גדול בעולם, במהלך השבעה מרן ראש הישיבה רבי גרשון אדלשטיין אמר על ר' מאיר שמחה מדווינסק היה נקרא בפי ר' חיים מבריסק שר התורה בשל בקיאותו הרבה בתורה. אבל מרן ר' חיים" אמר מרן ראש הישיבה "היה בקיא יותר ממנו".

"היה כינוס של ראשי ישיבות אליו הוזמן מרן שר התורה, הוא הגיע למקומו והמתין לאחד מגדולי ישראל שמעט התעכב. בינתיים הוא התחיל ללמוד במסגרת ה"חובות" להשלים שלושה דפים הוא למד ולמד ולא הרגיש שגדול ישראל החל לשבת לצידו. רק כשהוא סיים את חוק לימודו, הרים את הראש הוא ראה שבעצם כולם מחכים לו להתחיל את המעמד, אחד מראשי הישיבות שנכח שם, נראה לי רבי אביעזר פילץ שליט"א, ראש ישיבת תפרח שאמר כך נראה מעמד הר סיני".

להגיע אל הבית של הרב באופן קבוע זה היה מפחיד. כל אדם שהיה נכנס אליו, כולל פוליטיקאים לא חרדים, הוא היה שואל באופן הכי נוקב: "מה אתה לומד?" אנשים הרגישו חובה להתחיל ללמוד ולכן אני אומר שהרב היה מרביץ התורה הכי גדול. סיפור החובות של ר' חיים התחיל מבחרותו בישיבת לומז'ה, היה לו חבר חדר בשם ר' משה סולובייצ'יק ידיד נפש של מרן הרב שטיינמן ונכד של ר' חיים סולובייצ'יק היה חוזר לפעמים בשעות הקטנות של הלילה משליחויות ציבוריות ברחבי הארץ מותש ועייף והיה לוקח גמרא לומד ממנה את הדף הקבוע עד שהיה נרדם".

פעם אחת ר' חיים שאל אותו מה יוצא לך מזה? הבנת את הדף ככה? הוא אמר לו את התשובה שר' חיים לקח אותה כצידה לדרך: "אני לא לומד בשביל הדף של היום אלא בשביל הדף של מחר" ומאז ר' חיים קבע לעצמו את החובות התורניים" סיפר הרב פריימן.